|
Anyway, as soon as mom woke up, in the boat, I gave her signs that I want to come out (it is called
contractions, and
that's how mom looked like
during one of them, in the boat).
Mom and dad did not immediately realize that I am determined to come out that day. But I
have already told you that I decided to come out. So I continued with the contractions. Poor mummy was in pain -
it hurts when you have contractions. Sorry, mummy, but what else could I do?? But the truth is
that my mummy is very brave and she managed to endure those pains in an extraudinary way. Daddy was also a hero (he
is the best dad in the world!). The boat was in the middle of the canal, and he had to drive the boat to a place where
there was access for vehicles, in order for us to be taken to a hospital. Somehow he managed to do that
while I continued to give mummy the contractions in the boat, and finally he made it. We arrived to a little village by the canal, called
Weston. The good thing about it was that there was a road and
a bridge over the canal. Over there mom was able to walk on the footpath, and finally we all
went to a
small parking area , where we waited for an ambulance to take us to the hospital. The people that live in the house
on the right were very kind to us, and invited us in. They were certain that I was going to be born in their living room...
|
בקיצור, מיד כשאמא התעוררה בבוקר
בסירה, עשיתי לה סימנים שאני רוצה לצאת (קוראים לזה צירי לידה,
וככה
אמא נראתה בסירה בזמן ציר). אבא ואמא לא מיד הבינו שאני מתכוון לצאת עוד באותו היום. אבל
כבר
אמרתי לכם שהחלטתי לצאת. אז המשכתי עם הצירים האלה. אמא קצת סבלה,
מסכנה - זה כואב כשיש צירים. סליחה, אמא, אבל מה יכלתי לעשות? אבל האמת היא
שאמא שלי גיבורה מאוד ועברה את הכאבים האלה בצורה יוצאת מן הכלל.
גם אבא שלי היה גיבור (הוא האבא הכי בעולם!). הסירה היתה באמצע התעלה, והוא
היה צריך לנהוג אותה למקום שבו אפשר יהיה להגיע בקלות לכביש, שממנו יקחו אותנו לבית
חולים. הוא הצליח לעשות את זה איכשהו תוך כדי שעשיתי לאמא צירים, ובסוף
הגענו למקום שנקרא Weston, שזה כפר קטן ליד התעלה. מה שטוב בזה, שהיה שם כביש
וגשר שעבר מעל התעלה
. שם
אמא היתה יכולה ללכת קצת על השביל, ובסוף גם יצאנו לאיזו
רחבה קטנה
שבה חיכינו לאמבולנס. האנשים שגרים שם בבית שרואים בתמונה היו
מאוד נחמדים, והכניסו אותנו לבית שלהם. הם היו בטוחים שאני עומד להיוולד להם בבית...
|
|
Finally we arrived at the hospital, which is called
Staffordshire general hospital. Over there we were
welcome by a midwife called Meng. She took us to the delivery room, where mom delivered me
completely naturally, without any aid of a medication or drug (other than my dad's help)!!
Don't I have the greatest mom?
|
בסופו של דבר הגענו לבית החולים, שקוראים
לו Staffordshire general hospital. שם חיכתה לנו
מיילדת חמודה שקוראים לה Meng. היא לקחה אותנו לחדר הלידה, ושם אמא ילדה אותי
בצורה טבעית לגמרי, ללא עזרת שום תרופה או סם (חוץ מאשר עזרתו של אבא) !!
נכון שיש לי אמא גיבורה ונהדרת?
|
|
Luckily enough, dad remembered to bring the camera with the other stuff he fetched from the boat,
so we have a few pictures that he and the midwife took Right after the birth.
|
למזלכם, אבא זכר להביא את המצלמה
מהסירה יחד עם שאר הדברים שהוא הביא לבית החולים, אז יש קצת תמונות שהוא והמיילדת
צילמו מיד אחרי הלידה.
|
|
After we had all relaxed a bit, mom and I were transferred to the maternity ward. Dad
had to go quickly and buy some stuff for me; I had already told you that mom and dad thought that there
is still time until I will be born, so they hadn't bought too many things for me yet.
There were a few things at home, in London, but they didn't bring anything with them to the trip. So
I needed a few basic things, like some clothes, nappies, a car seat for the way back to London... It was
Saturday afternoon, around 3 o'clock, and dad had to hurry up before the stores will close. So three hours
after I was born, dad had to leave me and mummy at the hospital, and go for shopping. We stayed in the
maternity ward. We missed dad so much! But finally dad returned, and then he dressed me
with my first clothes, that he bought. He also
bought me a
car seat, for the way back home.
|
אחרי שכולנו נרגענו קצת, עברתי עם אמא
למחלקת היולדות. אבא היה צריך ללכת מהר מהר לקנות לי קצת דברים. הרי סיפרתי
לכם שאמא ואבא חשבו שיש עוד קצת זמן עד שאני אוולד, אז הם לא ממש קנו דברים בשבילי
עדיין. היו להם כבר כמה דברים, אבל הכל היה בבית, בלונדון, ובטח שהם לא הביאו
את הדברים האלה לטיול. הייתי צריך דברים בסיסיים כמו חיתולים, בגדים, כסא
לאוטו כדי שנוכל לחזור הביתה. השעה היתה כבר משהו כמו שלוש אחרי הצהריים ביום
שבת, והיה צריך למהר, כי החנויות נסגרות בחמש, ולמחרת היה יום ראשון, ובאנגליה
החנויות סגורות ביום ראשון. אז שלוש שעות אחרי שנולדתי אבא היה צריך לעזוב
אותי ואת אמא בבית החולים, ולנסוע לקניות. אמא ואני נשארנו במחלקת היולדות
. איך התגעגענו לאבא! אבל בסופו של דבר אבא חזר עם
המון דברים שהוא קנה לי, ואז הוא הלביש לי את
הבגדים החדשים
שהוא קנה.
הוא גם קנה לי
כסא לאוטו
כדי שנוכל לנסוע
חזרה הביתה.
|
|
We spent the night in the hospital. The hospital staff did not let dad stay with us, so he had to leave us again and
go to sleep somewhere else. Since the boat was still waiting in the canal, he took a taxi back to the boat, and
slept in the boat.... In the next day we
left the hospital , and made our way back to
our home in london.
|
נשארנו לישון בבית החולים בלילה. צוות בית החולים לא הרשה לאבא לישון איתנו, אז
הוא נאלץ שוב לעזוב אותנו, וללכת לישון במקום אחר. מכיוון שהסירה עוד חיכתה
בתעלה, הוא לקח מונית חזרה לסירה וישן בסירה... למחרת אחרי הצהריים
עזבנו את בית החולים
,
ונסענו
הביתה ללונדון
.
|
